יומיים לאחר הגעתנו למדריד יצאנו לטיול בן 10 ימים בצפון. התכנון כלל את סגוביה הקרובה למדריד, הפיקוס דה אירופה, בילבאו, סן סבסטיאן והפירנאים הספרדים. מזג האוויר לקראת סוף הטיול השתנה לחורפי-גשום אז וויתרנו על הפירנאים (שמורים לנו לפעם הבאה) וחזרנו מוקדם יותר למדריד. על פיקוס דה אירופה לא שמעתי עד שחיפשתי רעיונות למסלולי טיול בצפון. גם כשקראנו על הנופים והתיאורים הנלהבים לא הבנו עד כמה הוא מרשים (תמונות בהמשך אם כי קשה להבין את הפרופורציות המרשימות).
אז הנה הוא לפניכם : פיקוס דה אירופה (הPeaks- או הפסגות של אירופה) הוא פארק לאומי המשתרע על פני שטחן של שלוש קהילות אסטוריאס, קנטבריה וקסטיליה ולאון. ספרד מחולקת לקהילות (17) וערים (2) אוטונומיות. כשמטיילים בפיקוס חשוב לדעת באיזו קהילה נמצאים כי המפות שתמצאו (במלונות, משרדי תיירות) יכסו רק את האזור שנמצא בתחומן.
בפארק מסלולים מומלצים רבים ואנחנו בחרנו את הבאים (מתאים ליומיים באזור):
יום ראשון
בוקר במסלול Brez - מסלול מעגלי באורך כ6 ק"מ קל-בינוני (עליות) שלוקח אתכם מעלה אל גבהות המשקיפות לנופים מיוערים ושטחי מרעה ועובר בעיירות קטנטנות. חלום!
ארוחת צהריים ב-Potes (עיירה תיירותית אבל ממש חמודה)
אחר הצהריים ב- Fuente De עליה ברכבל לתצפית בגובה של כ-2000 מטר (כדאי להזמין כרטיסים אונליין). בפסגה יש קפיטריה עם מרפסת לנוף המדהים, אז פשוט התנחלנו שם עם כוס קפה ולא רצינו לרדת.
יום שני
עברנו למחוז אחר, לעיר שנקראת Cangas De Onis
בוקר : מסלול Rua Del Cares
12 ק"מ המחברים בין העיירות Cane ו Poncebos, מסלול העובר בקניון ומעל ערוצי נחלים.
אחר הצהריים: מסלול לאגמים כולל נסיעה באוטובוס (רכישת כרטיסים אונליין) והליכה בין האגמים - הנוף מרהיב.
ולצד הנופים קצת על האנשים שבדרך:
הרבה משפחות מגיעות בהרכב מלא של 3 דורות. נחמד היה לראות את הסבים מטפסים עם הנכדים.
זוגות צעירים מביאים את הכלבים שלהם גם למסלולים הארוכים (22 ק"מ). הם מגיעים עם מנשא וקעריות מים וצידה לדרך כמובן. כשקראתי על מסלול ה Ruta De Cares צויין במיוחד שהשביל צר ומי שסובל מפחד גבהים שיסתכל מעלה גם בגלל הכלבים הרבים שצועדים ואכן כך.
אלו הימים הראשונים שלנו בספרד האדומה (לפחות בישראל) וכולם שואלים אותנו על הקורונה. אז קצת על פסיכולוגיה של אפידמיה - כנראה שההפחדה עושה את שלה או שמא הדבר הפך להרגל. אז הנה אנחנו בטבע הפתוח, מרחבים עצומים ואנשים, צעירים כמבוגרים, צועדים עם בני זוגם או לבדם עם מסיכה, במרחק של עשרות מטרים בין הקבוצות. ואני תוהה האם זו אחריות חברתית? משמעת עצמי? האם הפך חלק מהם שאינם מרגישים בזאת? או שמא זו התראומה על אבדן עשרות אלפי אנשים? עד שלא אדע ספרדית כנראה שלא אדע.
