שישי בצהריים, נווה שאנן, אזור התחנה המרכזית הישנה. פעם אחרונה שהייתי שם, לפני מיליון שנה, היה המקום שוקק, דוכני נעליים, בגדים, תיקים ומה לא וברקע מוזיקה מזרחית וקולות בעלי הדוכנים.
בשישי האחרון יצאנו לסיור של עיריית תל אביב בנווה שאנן. מעין מסע בזמן, בעקבות מוזיקה הקסטות.
הסיור מרתק והוא בעצם מגולל את ההסטוריה של המוזיקה המזרחית בישראל שפרצה וצמחה בין דוכני הקסטות.
בשבועות הקרובים מתקיים במדרחוב נווה שאנן פסטיבל לכבוד 100 שנה לנווה שאנן כך שבמקביל לסיור חזינו בהקמת הדוכנים וההכנות לקראתו. בעלי הדוכנים סידרו את המוצרים שלהם לתצוגה (ספרים ופרינטים של אמנים צעירים ומוכשרים), להקה עשתה בדיקת כלים וספקי אוכל החלו לארגן שולחנות. הרחוב היה עדיין ריק וניתן היה להבחין בתושבי המקום, אלו שגרים בשכונה. ואז חשבתי לעצמי שאמנם הרעיון להביא חיים ותנועה לאזור הוא חיובי אבל תיכף יתמלא המדרחוב באנשים, שונים מאוד מבני המקום, שאולי יתרמו קצת לעסקים המקומיים ואולי עוד שנתיים או חמש כבר לא נראה מסוממים מהלכים כאן אבל גם לא יהיה זכר לכל השאר. רוצה לקוות שבחשיבה על קידום השכונה ישנה גישה הוליסטית יותר.
הסיור מומלץ בחום! אופיר טובול, מדריך נלהב עם ידע רחב ועם תשוקה לנושא וזאת למרות שנולד הרבה אחרי שזוהרה של זו התחנה ירד והחדשה כבר הוקמה לה. חפשו את הסיור בעקבות מוזיקת הקסטות של עריית תל אביב.
