"נעשית מקומית מותק" אמרה לי חברה כששיתפתי שהתחלתי להשתתף בשיעורי פילטיס, כאן ממש מעבר לפינת הרחוב של הדירה שלנו. אז כן, מרגישה כבר קצת מקומית. גם כולם נחמדים ושואלים לשלומך, מתענינים ועוזרים אם משהו לא מובן. מסתבר גם שכמעט כל מי שפגשתי הגיע למדריד בשנה - שנתיים האחרונות - מצרפת, איטליה ועוד. מדריד שבניגוד למדינות אחרות באיחוד נשארה רב הזמן פתוחה, משכה אליה גם אנשים שיכלו לעבוד מרחוק (כמונו!!!) וגם אחרים שחיפשו מקום שמאפשר להמשיך בשגרת החיים, עם קצב נוח, עלות מחיה סבירה ועוד כמה מעלות. השיעור ד"א עם מסיכות ובספרדית וזה אתגר כפול אבל מסתבר שפילטיס בספרדית די דומה לגרסא העברית שלו. המדריכים מקצועיים ומקסימים. אז למי מכם שמתמקם באזור הארמון המלכותי/אופרה ממליצה: http://www.sensepilatesyoga.es/
אפשר ליצור קשר בואטסאפ עם דניאלה, מנהלת המקום ודוברת אנגלית מעולה.
ולגבי מקומיות, מרגישה קצת מקומית ובמקביל נהנית מהסטטוס המשוחרר מכל צורך להתאים, להסתגל, להבין, ובטח להיות להיות מעודכנת או מעורבת. העיסוק במקומיות ובשייכות למקום מחזיר אותי לחווית הרילוקישין הארוכה שלנו. כ-7 שנים מתוך 13 השנים שבילינו באזור סן פרנסיקו, עשינו בקופרטינו. עיר קטנה בעמק הסיליקון שבתחומה יושב היום הקמפוס העצום של Apple ועוד כמה. בקריסטמס הראשון באזור הוזמנתי למפגש אמאות, למסיבת "פיל לבן". לא היה לי מושג מה זה ולאחר ששאלתי הבנתי שמדובר במפגש שבו כל אחת מביאה מתנה (הוגדר תקציב נמוך) ובמפגש הוא עובר רנדומלית לאחת המשתתפות. היינו חדשים והיה מאוד נחמד להיות מוזמנת ואפילו התרגשתי מהאפשרות להכיר נשים חדשות, האמאות של החברות של ביתי.
ואז מגיע האירוע וכולן, ללא יוצאת מן הכלל, מופיעות בסוודרים בשלל עיצובים של קריסטמס. כולן בירוקים ואדומים עם כוכבים ופתיתי שלג. פה כבר הרגשתי שמשהו פחות מתחבר לי אבל הי, תני הזדמנות! הן ממש נחמדות והאווירה נעימה וברור לך שאת באזור שחוגגים בו חגים שונים עם סמלים שונים. פשוט לא היה ברור לי שהארוע קשור לחג. אוקי. ואז מגיעה חלוקת המתנות ופתיחתן. פרט שולי ששכחו להזכיר הוא שהמתנות צריכות להיות מצחיקות עם פאנץ'. דה?! המתנה שהבאתי היתה שרשרת יפיפיה אבל ממש לא מתאימה לכל הארוע. מי שזכתה בה מאוד שמחה אבל אני נשארתי נבוכה, בתחושה של זרות מעיקה.
אותה תחושה נצרבה בתודעה אבל היא מסמלת עבורי דגל לשאלת השייכות והקבלה ואיך נבנית שיכות למקום, לקבוצה, לתרבות ומה עומד בבסיסה. האם השייכות הזו מגדירה אותי או האם אני תלויה בה באיזשהי דרך. הקשר עם חבורת האמאות היה נהדר אבל המכנה המשותף שלהן לא התאים לי ולכן סירבתי בנימוס למפגשים הבאים. בהמשך מצאתי את קבוצות השייכות המתאימות לי ואף יצרתי חדשות.
