לפני כמה שנים טיילנו בקולומביה ופגשנו קבוצה שיצאה לשנה מסביב לעולם, קבוצת נשים וגברים בשנות ה-20 או 50+ שהמכנה המשותף שלהם היה עיסוק במקצועות שניתן לעבוד מרחוק ומצב משפחתי המאפשר גמישות (לפני או אחרי שהילדים גדלו). הקשבנו בסקרנות לחוויות, הבטנו אחד אל השניה והבנו שהנה נרקם החלום הבא שלנו.
כמה שנים קדימה נוצרה לה הזדמנות, הבנות שלנו כבר גדולות ובעצמן משוטטות בעולם והקורונה לימדה את כולנו שאפשר לעבוד בהרבה תחומים גם מרחוק. אפשר לאמן בזום ואפילו יש לכך יתרונות רבים ואפשר גם לתכנן בתים בshare file של זום. הרעיון היה להתמקם בעיר כייפית ונעימה ולעבוד ממנה, לחוות את החיים כמקומיים, ובסופי שבוע לצאת לטיולים. האמת שכבר עשינו משהו דומה קונספטואלית בעבר (עוד חלום שהוגשם) וחיינו 13 שנה בקליפורניה אבל הבחירה לעבור לכמה חדשים בסטטוס אחר ללא מחוייבויות מזמנת חוויה אחרת לגמרי.
בחרנו בליסבון, עיר שביקרנו בה לפני מספר שנים והיה ברור שעוד נחזור. אבל החיים ומציאות הקורונה כיוונו אחרת (התחלואה בליסבון עלתה והטיסה בוטלה). זו כמובן לא סיבה לבטל חלום שכזה והשבוע יצאנו להגשימו לא רחוק משם, במדריד. מצויידים במסכות ואלקוג'ל מתרגשים לקראת התקופה המיוחדת הזו.
את הבלוג הזה פתחתי כדי לשתף בחוויות ההרפתקאה שלנו. יהיו פה מקומות מענינים, שיח על עיצוב, תובנות על החיים והגשמה עצמית ועוד ממה שיזדמן בדרך.
פיקוס דה אירופה, Lago Enol
